Copy
view in your browser
פנחס | י"ז תמוז תשפ"ב | 16 ליולי 2022 | עלון מספר 453

מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אברהם ושרה אהרונוב ז''ל

דבר תורה - בלק / פנחס


ההלכה והחוק - הילכו שניהם יחדיו?


עו"ד סיימון מ' ג'קסון
יועץ משפטי, תורה מציון

 
לחצו כאן לגרסת ה-PDF

לחצו כאן לדבר תורה של פרשת בלק

 

הצגת הבעייה: החוק נוגד להלכה!

על פי ההלכה, הבעל יורש את כל נכסי אשתו לאחר גיל 120, ואילו על פי החוק הישראלי אשתו יורשת רק 50% מהעזבון שלו (אם אדם לא השאיר צוואה), כאשר יש ילדים. זאת בעייה, כי בימינו בדרך כלל אדם מעוניין שאשתו תירש את מלוא עזבונו, ורק לאחר גיל 120 שלה הדור הבא יזכו לרשת.

כמו-כן, יורשיו של האדם הם בניו או צאצאיהם בלבד בהלכה (האלמנה זכאית לתשלום סכום הכתובה והבנות זכאיות למזונות בלבד); ורק אם אין לו בנים, בנותיו הן היורשות (כמו אצל בנות צלפחד בפרשתנו – במדבר כז:ז). 

ועוד הבדל בין ההלכה לבין החוק: הבן הבכור מקבל חלק כפול לפי התורה, ואילו כל הילדים יורשים שווה בשווה (בנים ובנות, הבכור וכל שאר הילדים) על פי חוק. גם ילד מאומץ יורש את הוריו המאמצים בחוק, בעוד שלפי ההלכה רק ילד ביולוגי יורש את הוריו (גם גר לא יירש את הוריו שהתגיירו לפי ההלכה מאותה סיבה).

כמובן יש הגיון בהלכה: פעם כאשר העזבון של אדם היה בעיקרו חלוקת קרקע בנחלות של משפחות בארץ ישראל, ולא כסף כמו המצב היום לרוב, הקרקע היתה עוברת בירושה מדור לדור ונשארת במשפחה. כמו-כן, הבן הבכור היה זה שבפועל המשיך לנהל את הבית ולדאוג למשפחה לאחר מותו של אב הבית, ואחריותו המוגברת קיבלה הכרה על ידי זה שהוא קיבל פי שניים משאר אחיו. 

אבל הזמנים השתנו, והיום ברוב המשפחות מניעת מריבות וקנאה לאחר מיתה הוא ערך עליון, ואדם בדרך כלל מעוניין לכתוב צוואה לפיה אשתו תירש את כל נכסיו לאחר פטירתו, ורק לאחר מותה בגיל 120 כל ילדיו יירשו את עזבונו (וגם אז שווה בשווה). הבעייה היא שלפי התורה אין לצוואה משפטית רגילה כל תוקף הלכתי, בגלל הכלל ש"אין קנין לאחר המוות" – כלומר מיד לאחר פטירתו נכסיו של אדם יחולקו על פי הסדר שנקבע בתורה בפרשתנו (במדבר כז: ח-יא), ולא כפי שהוא ירצה לחלקם בצוואה משפטית רגילה!

פתרון א'

אפשרות אחת היא שאדם יתן מתנות מנכסיו בעודו בחיים למי שירצה, לדוגמה לאשתו ולבנותיו, שאז לא תהיה בעייה הלכתית. אבל בגלל שהנותן מעוניין להמשיך להשתמש בנכסיו עד מותו, עליו להגדיר את שעת המתנה "מעכשיו ושעה אחת קודם מיתתי" (ההקנאה מתחילה לחול בשעת הקנין, אבל רק רגע לפני שימות ההקנאה תושלם).

הבעייה היא שבהלכה אי אפשר לקנות "דבר שלא בא לעולם" (ר' בבא מציעא מו, שו"ע חו"מ רג, רט), קרי נכסים שאדם עשוי לרכוש או לקבל בעתיד, ובצוואה בדרך כלל רוצים להתייחס גם לנכסים שאינם ברשותו של אדם בשעת כתיבת הצוואה. עוד בעייה היא שהענקת מתנה גדולה לבנות כאשר ההורים עדיין בחיים יכולה לגרום לקנאה מצד הבנים.

פתרון ב'

לכן יש צורך בפתרון נוסף. אפשר לנסח סעיף שקובע חוב גדול מאד לאישה ולבנות (או לילדו המאומץ או שהתגייר) במקרה בו הבנים יתנגדו לצוואה. אם הבנים ינסו לטעון שרק הם זכאים לרשת (או הבן הבכור טוען שהוא זכאי לקבל פי שניים מאחרים) – הם יצטרכו לשלם את סכום החוב ליורשות על פי הצוואה הרגילה. באופן עקיף זה, המוריש גורם לבניו לקיים את צוואתו כלשונה. המנגנון הזה של התחייבות גדולה מצד המוריש מכסה גם נכסים עתידים "שלא באו לעולם" שאוזכרו בצוואה. כמובן, ברגע שכל אחד מהמוטבים מקבל את חלקו על פי האמור בצוואה, אז החוב וההתחייבות מצד המוריש בטל.

שטר נספח הלכתי

"שטר נספח הלכתי" שכולל את שתי הנקודות הנ"ל ברוב המקרים יצליח לתת תוקף הלכתי לצוואה המשפטית הרגילה, ובכך להתאים את הדרישות ההלכתיות, שיסודם בפרשתנו, למציאות המודרנית. בדרך זו נוכל למצוא חן ושכל טוב גם בעיני אלקים וגם בעיני האדם. מנסחים צוואה משפטית רגילה באמצעות עו"ד, ומצד שני עורכים "נספח לצוואה מחיים" כדי להכשיר את הצוואה "החילונית". יכול להיות יותר טוב מזה?!

לתגובות:  simon@jacksonadvocates.net

דבר תורה - י"ז בתמוז


חומות הרוח והגבורה

 

הרב דוד יושובייב
ראש כולל במוסקבה (תשנ"ט-נוכחי)

 
לחצו כאן לגרסת ה-PDF

נביאי ישראל וחז"ל קבעו לנו צומות לאבלות על הגלות והחורבן: צום גדליה, עשרה בטבת, י"ז בתמוז ותשעה באב. הם מסמלים את האבלות על כך שאויבינו החריבו את ממלכתנו ואת בית המקדש ושעַם ישראל הוגלה ופוזר בין אומות העולם. חוסר הממלכה והעצמאות אִפשר לרדיפות אנטישמיות לאורך הדורות לפגוע בנו. על כן, כל יהודי מייחל לעת קיבוץ גלויות, לשוב לארץ ישראל, למדינתנו. 

 

ברוך ה' בימינו קמה מדינה יהודית משגשגת ופורחת. כל יהודי מסוגל לעלות ולחיות בארץ. גם היהודים בגלות כבר אינם נרדפים כבעבר, וגם זה הודות למדינת היהודים שמגינה עליהם. לכאורה האֵבֶל על החורבן כבר לא מורגש ואולי אף פחות נחוץ. אומנם ניתן לומר שיש לנו מדינה וצבא אך טרם זכינו לבניין בית המקדש, ועל כך אנו מתאבלים – על הר ציון ששמם. אך אם נהיה כנים, האם אנו באמת מרגישים בחסרון בית המקדש והקורבנות? אֵבֶל צריך להיות מורגש, אנו אמורים להזדהות עם מה שחסר לנו. אבל לכאורה ליהודי כיום אין צורך בכך או הרגשת חיסרון אמיתית.

מרן הרב קוק אומר במאמרי הראי"ה: "שתי מתנות טובות נשתלמו לנו במלואן מירושלים, עיר מקדש מלך: גאון הקודש וגבורת חיל". מה היא ירושלים? כמו שאנו אומרים בכל ליל שבת במזמור 'לכה דודי' – "מקדש מלך, עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה". מחד היא מקום הקודש, ומצד שני זוהי גם עיר מלוכה, המקום שבו שוכנות מערכות הממלכה והמדינה. בירושלים 'גאון הקודש', הקודש ברמתו הגבוהה ביותר, משולב יחד עם 'גבורת החיל'.

ממשיך הרב: "מעת אשר חרבה עירנו ושמם בית מקדשינו ונוטל כבוד מבית חיינו נחשכו לנו שני המאורות הללו. גאון הקודש חדל תת את כוחו, אור הנבואה הא-לוקית הועם, רוח הקודש פסק וחשכים הלכנו נודדים בגויים". הרב מבאר שעם החורבן פסקה הנבואה ורוח הקודש שמבטאים את שיא הקשר שלנו עם ריבונו של עולם. החל מהחורבן גם התורה איננה בשלמותה. 

הגמרא אומרת (חגיגה ה:): "כיון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה". לכאורה זו אמירה תמוהה. הרי עדיין אפשר ללמוד תורה, ואכן ספרים רבים ונפלאים נתחברו בגלות. אם כן, מה כוונת הגמרא? לעניות דעתי חז"ל מלמדים אותנו שכמו שקיום מצוות שמקשרות אותנו לקב"ה בגלות הן בבחינת 'הציבי לך ציונים', כך, במובן מסוים גם לימוד התורה בגלות איננו בשלמות – הנבואה חדלה, ואין לך ביטול תורה גדול מזה.

"גבורת החיל חדלה גם היא לעומת זה, נתדלדל כחנו והננו כצללים נהלכים בארצות נכר". עם ישראל היה עם גיבור שבגיבורים, אולם כשהתפזרנו בגלות פסקה אותה הגבורה. במשך הגלות ספגנו מכות ולא יכולנו לעמוד על נפשנו. כשגירשו אותנו ממקום למקום – ברחנו. נאבקנו רק כדי לשרוד ולהתקיים. בזמן הגלות פסקה גבורת החיל והיה רפיון. "שתי המתנות הא-לקיות הללו, הקדושה והגבורה, שאין קץ לזיוון ותפארתן בהיותן משולבות שתיהן יחד, נתקו זו מזו וכל אחת בפני עצמה נתדלדלה דלדול אחר דלדול, עד אשר מחשכת הגלות המנוולת נדבקו בנו טומאת כפירת א-לקים תחת גאון הקודש, ורשלנות ומורך לבב תחת גבורת החיל".

גאון הקודש וגבורת החיל הם שני מאורות המאירים בצורה נפלאה. כאשר הם משולבים יחד – אין קץ לזיו אורם המיוחד. אולם הגלות גרמה לכך שגאון הקודש וגבורת החיל ניתקו זה מזה ונהפכו כביכול לשני כוחות נפרדים, ולא קרבו זה אל זה. בעקבות ניתוקם אורם הלך ונידלדל עד כדי כך שבמקום גאון הקודש הגענו לכפירה. לדאבוננו, אפילו התורה אינה מאירה כמקדם וחדלה נבואה. "ושני הנגעים המאררים הללו הולכים ומלפפים אותנו ואוכלים אותנו בארץ אויבינו". הרב מגדיר את התופעה הזו כנגע, כמחלה של היהדות בגלות – כפירה ומורך לבב שמנגעות את אומתנו. 

על כך בדיוק אנו יושבים מתאבלים. על חסרון גאון הקודש. אומנם שבנו לארצנו, התעלינו מעל לדרגה של 'הציבי לך ציונים', ואכן אין תורה כתורת ארץ ישראל. בחסדי שמיים גם יש לנו מדינה מפותחת וצבא חזק, אבל עדיין הכיסא איננו שלם ויש מטרות נעלות מאלו. 

אנו אבלים על חסרון הקומה השלמה. אנו שואפים לנבואה, לרוח הקודש, וגם שואפים להחזיר את גבורת החיל. רק כך נזכה להגיע למלכות בשיא קומתה משולבת עם קדושה בשיא קומתה. יחד הן יאירו את עם ישראל ואת העולם כולו בברכת ה' לכולם.

לתגובות:  david.yushuvayev@gmail.com


לדברי תורה נוספים על הפרשה לחץ כאן

הרב ידידיה נוימן
דבר תורה קצר על בלק (4 דקות)
המידות ככלי עבודה להפוך ברכה לקללה

דבר תורה קצר על פנחס (4 דקות)
לשמר את האש הבוערת
פנחס
בלק
מה חדש בארץ?
אנו רוצים להודות לעמנואל אלשטיין, על מסירותו העצומה לתורה מציון, גם כשליח רווק בוושינגטון וגם כאברך עם משפחתו בממפיס, ובעשר השנים האחרונות כמנהל כספים ופרוייקטים בתנועה. בהצלחה רבה בתפקידך החדש כמנכ"ל ישיבת תקוע, נתגעגע!
2 ביקורים ביום אחד! 
עוז לוי שליח שלנו באורוגוואי, קפץ לביקור במשרד הוא הגיע לארץ לרגל חתונת אחותו. מזל טוב!
ועו"ד ארי סאוואר, שמסייע לנו רבות מרחוק באופן מקצועי הגיע לארץ לביקור. אין תחליף למפגש אנושי!
נחמיה ובתיה רוזנפלד, שליחי נשוויל, הגיעו השבוע למשרד בביקורם בארץ
רתם נוי, שליחה לשעבר בברלין ורכזת 'ללמוד' בתורה מציון, הלכה לקבל את פניהם של ויקה וחנה שעשו השבוע עליה מגרמניה! (התמונה צולמה ב2:30 לפנות בוקר)
פעילות מסביב לעולם
שבוע ראשון ב'קאמפ מושבה' עם שליחת מונטריאול, שרה גטנו
החלקה על קרח בפרת'!
שו"ת שמיטה
🍏🍇🍌🍓איזה פירות כיום קדושים בקדושת שביעית?
נכון לאמצע תמוז, רוב פירות הקיץ בשווקים הם פירות שגדלו בשביעית, ואפשר לקנות את הרשימה הזו של פירות קדושים במסגרת אוצר בית דין: בננה, משמש, שזיף, נקטרינה, אפרסק, ענבים, דובדבנים, אגס ובקרוב גם לימונים.
Facebook
YouTube
Website
Email
Instagram
Twitter






This email was sent to <<email>>
why did I get this?    unsubscribe from this list    update subscription preferences
Torah MiTzion · King George · 54 · Jerusalem 71109 · Israel