Copy
View this email in your browser
שבועות - במדבר |  ה' סיוון תשע"ה  |  23 במאי 2015  |  עלון מספר 101
!תורה מציון מאחלת חג שבועות שמח לכל בית ישראל

עמנואל אלשטיין     


שליח לשעבר בוושינגטון (תשס"ד) וממפיס (תשע"א-תשע"ב

כיום מנהל מחלקת כספים בתורה מציון



א-לוקי הטבע או א-לוקי ההיסטוריה?

 
השאלה הישנה לגבי מציאות הא-ל, היא בעצם שאלה יחסית חדשה בחשיבה האנושית. עד תקופת הפילוסופיה היוונית, בני אדם התבוננו בטבע וראו שם הוכחה ברורה לקיומו של כוח עליון כלשהו. 
בטבע יש עוצמה, ויש חוקים קבועים, מחזוריות ידועה ומסודרת. לכולם היה ברור שחייבת להיות סיבה למסובב. אולם, מכאן ניתן להתפצל ל-2 אופציות להבין את אותו כח עליון שמגולם בטבע.
האחד הוא הכיוון של הפגאניות והאלילות. לתפיסתם הטבע הוא כל כך עוצמתי ומכיל הכל, עד שגם האלים נהפכים לחלק מהטבע וכפופים לחוקים שלו. כך במיתולוגיה היוונית, לדוגמא, האלים נהפכו לסוג של 'גיבורי-על' מאוד עוצמתיים, אבל כפופים, כמו בני התמותה, לחוקי הטבע. 

כיוון שני ניתן לראות בפילוסוף שמופיע בספר הכוזרי – כמו שהטבע הוא מושלם וקבוע, כך גם הא-ל שיצר אותו חייב להיות כך. הא-ל הוא כל כך מושלם, שלא ניתן, לוגית, לטעון שיש בו רצון או צורך, שהרי זה מעיד על חיסרון. לכן ממילא צריך להגיד שלא-ל אין שום דרישות מהאנושות או מהעולם. 
הד של התפיסה הזו אפשר למצוא עד היום בטיעונים דמוי-תיאולוגיים בסגנון "באמת נראה לך שלא-לוקים איכפת אם אני (השלם את החסר...)?" המסקנה של תפיסה זו היא שמרוב אמונה בא-ל, אנחנו בעצם מקעקעים את דת מכל משמעות ושוללים את האפשרות של מציאותם של מצוות כלשהם. 

המבט לטבע גם מבנה את התפיסות הלאומיות והפוליטיות של המתבונן. עמים עתיקים כמו מצרים, אשור ובבל תפסו את עצם קיום הממלכה שלהם כחלק מהסדר הקוסמולוגי ההכרחי של העולם: יש סדר וחוקיות בטבע, והאימפריה שלנו היא חלק ממנו. השמש תמיד תזרח בבוקר, החורף תמיד יגיע אחרי הקיץ ופרעה תמיד ימלוך על מצרים.
בעולם המודרני יותר לקחו מודל אחר מעולם הטבע כדי לתאר את החוקיות של ציווליזציות – מחזור החיים. ההיסטוריון הבריטי, ארנולד טויינבי, תיאור את עלייתם של עמים ותרבויות כמקבילים למהלך חיים של כל אורגניזם חי אחר. כל ציווליזציה עוברת שלב של התפתחות, גדילה והתבגרות עד להגעה לשיא כוחה ועוצמתה. משם, באופן בלתי נמנע, עוברים תהליך של התנוונות וגסיסה שיוביל, ללא יוצא מן הכלל, למוות.
המכנה המשותף של כל הגישות האלה היא שהם לא רואים משהו שמעבר לטבע. גם ברמה התיאולוגית וגם ברמה הסוציולוגית, אין שום דבר שיכול לפרוץ מעבר לחוקי הטבע. היורש הטבעי של הגישה הזו היא כמובן עולם המדע המודרני, שגם הוא שולל את ההיתכנות של התערבות חיצונית בטבע, שיש לו שלטון מוחלט על המציאות.

התורה מציגה גישה שונה לגמרי. כמובן שבראש ובראשונה ברמת התיאולוגיה אנחנו מאמינים בא-ל שברא את החוקי הטבע ולכן לא מוגבל על ידם. ישנם הסברים רבים לגשר על הסתירה שלכאורה קיימת בין א-ל שהוא מצד אחד אינסופי וכל יכול, ומצד שני עדיין מעורב בעולם ודורש דברים מבני האדם, וקצרה היריעה מלגעת בנושא זה כאן.

אני רוצה להתמקד בנקודת המבט של התורה לראות דרכה את ההסטוריה בכלל, ואת הקיום הלאומי שלנו בפרט. היסטוריונים נוטים לראות את ההיסטוריה כאל רצף אירועים עם סדר הגיוני בו כל מאורע מוביל לוגית לזה שאחריו. אין נרטיב-על ששוזר את האירועים ואין נקודת סיום מוגדרת שאליו צריך לשאוף.
ההיסטוריה נשארת אוסף של סיפורים מהעברף בלי שום השלכה מוסרית על ההווה. אבל בשבת שעברה קראנו את הברכות והקללות של פרשת בחוקותי. אנחנו כל כך מורגלים בהם שאנחנו לא שמים לב לחידוש העצום שבהם. בעצם הטענה שם היא שהעלויות והירידות הפוליטיות וצבאיות שלנו לא כפופים לחוקי הטבע או לכללי הסיבה והתוצאה הרגילים. הם תלויים אך ורק במוסריות שלנו כעם ובמחויבות שלנו לברית עם הקב"ה. 

במילים אחרות, הקב"ה אמנם מתגלה בחוקיות שבטבע, אבל לא רק שם. הוא גם נמצא מעליהם, וגם מתגלה במרחב נוסף שאף אחד אחר לא חיפש אותו שם לפנינו – בהיסטוריה. ר' יהודה הלוי, בספר הכוזרי, מביא דווקא את ההיסטוריה היהודית, ולא הטבע, כהוכחה מופתית לקיום הא-ל. הקב"ה חורג מחוקי הטבע ביחס לעם ישראל. 

היום, ערב חג מתן תורה, כדאי לקחת לתשומת ליבנו את אחד מהמטא-נרטיבים של התורה – האחריות הלאומית המוחלטת. הקב"ה נתן לנו בחירה חופשית. אפשר לבחור בתורה, בחיים, ואפשר לבחור ברע, ויש השלכות לכל החלטה. כשמשהו רע קורה לנו, הברית שלנו עם הקב"ה מלמדת אותנו שהשאלה הנכונה לשאול היא לא "למה זה קרה לנו?", אלא "מה אנחנו עשינו לא נכון שגרם לזה?".זו שאלה שונה מהותית מהראשונה. במקום להאשים מישהו או משהו אחר, היא מובילה לביקורת עצמית לא פשוטה והיא דורשת מאיתנו לקחת אחריות ולשפר את עצמנו. קשה מאוד לעם לחיות בתודעה כזו, אבל זו גם תפיסה מאוד מעצימה ומשחררת, כיוון שהיא שמה בידיים שלנו שליטה מוחלטת על גורלנו הלאומי. התורה מלמדת אותנו שבסופו של דבר, גורלו בידינו. אפילו חוקי הטבע, ששולטים על כל עם אחר, יתכופפו ויתאימו את עצמם אלינו, לפי מעשינו, לטוב ולמוטב.

האתגר שלנו כעם הוא לזכור שגורלנו לא תלוי בעוצמה צבאית או בחכמה מדינית, אלא ברמה 
המוסרית שלנו. "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים "

 
'שבת קהילה' בקהילת אוהל ארי, רעננה
לשליחי תשע"ו המיועדים

אריק ספיקר     


רכז פרוייקט "ללמוד" וראש דסק אירופה בתורה מציון

 

ישיבת מיר היא ככל הנראה הישיבה הגדולה בעולם, אולם לקח לה הרבה שנים להגיע למעמד זה. לא יודע בדיוק מתי הישיבה הוקמה בעיירה מיר שבפלך פינסק ברוסיה הלבנה. אבל זה היה בסביבות שנת תקע"ה - 1815.
הישיבה פיתחה שיטה שהיא מעין שילוב ייחודי של שיטות המוסר המגיעות מבית מדרשה של ישיבת סלובודקה ושיטת הלימוד הליטאית.
 
הישיבה ידעה טלטלות רבות עוד הרבה לפני השואה. במהלך מלחמת העולם הראשונה מיר נכבשה על ידי הגרמנית והישיבה נאלצה לגלות מזרחה אל תוך רוסיה. גלות זו נמשכה עד לשנת 1922, עת יכלו לחזור תחת שלטון פולני.
הישיבה שמנתה לפני המלחמה כ-120 תלמידים צמחה לכ-400 תלמידים וזכתה להיחשב כישיבה שמצמיחה ראשי ישיבות רבים.
במהלך מלחמת העולם השניה נאלצו כל רבני ותלמידי הישיבה לנדוד שוב ושוב, לוילנא, לקידן ליפן ולבסוף, באופן מפורסם, לשנחאי שבסין.
כל היהודים האלה ניצלו בזכות הקונסול היפני בליטא, חסיד אומות העולם, צ'יאונה סוגיהארה.

במהלך חודשי הגלות שלהם ביפן נוצרה שאלה הלכתית משמעותית בנוגע לקו התאריך הבינלאומי, שמיקם אותם, לכאורה בתאריך שונה מאשר ישראל.

 
בסוף המלחמה הגיעו התלמידים לארה"ב ולבסוף רובם חזרו הביתה - לארץ ישראל.
כיום לומדים בישיבה כ-7000 תלמידים. 
לישיבה מספר רב של בתי מדרש וחדרי אוכל כדי לאכלס את המספר העצום של הלומדים.
 


 יישר כח 
לגבי פינקלשטיין


שענה את
התשובה הנכונה

                                                                                          

היכן התמונה הזו צולמה?

תשובות יש לשלוח למייל:
arik@torahmitzion.org

התשובה הנכונה, מידע מורחב
על האתר ושם המזהה הראשון יפורסמו בעלון של שבוע הבא.
 

 

 

     תורה מציון הינה תנועה תורנית ציונית המקיימת חיבור אנושי בין יהודי העולם המבוסס על מרכזים תורניים ציוניים, ומגוון ערוצי השפעה עדכניים.

  מזה 18 שנים תורה מציון מכשירה ושולחת שליחים - רווקים רווקות ומשפחות, לתפקידים חינוכיים בקהילות ברחבי העולם.
מעל ל- 1000 שליחי תורה מציון בעבר ובהווה מעשירים ומעצימים את אחינו בתפוצות. 

  הם מחזקים זהות היהודית, מהדקים את הקשר                   לישראל ומעודדים עליה.

 

 
 בשיתוף עם