Copy
view in your browser
ניצבים + ראש השנה | כ"ז אלול תשפ"א | 4 לספטמבר 2021  | עלון מספר 409

מוקדש לעילוי נשמת
מרים רבקה בת חיים ז"ל
מרדכי יוסף בן יצחק דוד פרידלנד ז"ל
מנשה ז''ל בן מרדכי יוסף ז"ל ומרים פרידלנד תבל״א

זינה דובנשטיין ז"ל
איל יברבוים הי"ד (מונטווידאו, תש"ס) שנרצח בפיגוע בנגוהות בליל ראש השנה לפני 18 שנה

מזל טוב לרב גדליה ואפרת פטרזייל (קייפטאון תשנ"ז ופיניקס תשס"א-תשס"ב) על נישואי בתם
מזל טוב לגבי פינקלשטיין (מלבורן, תשע"ה) לרגל אירוסיו עם הילה שטריגלר

מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אברהם ושרה אהרונוב ז''ל
 

למה אנחנו 'ניצבים'?


ידידיה ביג'ל
שליח לשעבר בשיקגו (תשס"ח) 
כיום מהנדס מבנים 

 
 

אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱ-לֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל. טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ. לְעׇבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית ה' אֱ-לֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם. לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב. וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת. כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱ-לֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם.

לקראת סיום המסע במדבר ולפני הכניסה לארץ עם ישראל מתייצב בפני משה לכרות ברית מחודשת. משמעות מעניינת יש למינוח "ניצבים". ניצבים באה מלשון ניצבות, עמידה זקופה וגאה. במקורות אחרים בחומש מופיעה הניצבות בהקשר של התרסה. על פניו זה סותר את העניין של עמידה לפני ה' לכריתת ברית מחודשת לקראת כניסה לארץ.

גם ארבעים שנה לפני כן עם ישראל התייצב: "ויתיצבו בתחתית ההר". אולם שם זה בא מתוך לשון של כניעה וחרדה. 

הבדל נוסף בין כריתת הברית הזו לקראת הכניסה לארץ ישראל, לבין הברית בהר סיני, היא העובדה שכאן בוחרת התורה לפרט את כל היחידים שעומדים בפני ה' לברית "טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ". זאת לעומת מעמד הר סיני, בו כולם עומדים כאיש אחד. מדוע התורה בוחרת להדגיש כאן את האינדבדואל בעם ישראל? פירוט זה מתחבר ל-'ניצבות'. כל אחד, לכאורה, ניצב גאה עם תכונותיו האישיות והמטען האישי. ניתן לתהות האם העמידה האינדבדואלית לא פוגעת בכריתת הברית? היחיד הגאה בעל רצונות ושאיפות בפני עצמו עלול להיות נוגד את ההנחיות הא-לוקיות מהברית.

ישנו הבדל עצום בין שני כריתות הברית, הראשונה מיד לאחר יציאת מצריים בתחילת התהליך. והאחרונה לאחר המסע במדבר לפני הכניסה לארץ. 

מיד לאחר יציאת מצרים, במעמד מתן התורה נדרשה עמידה אחדותית מול ה'. שם מתבצעת השלמת הפרשת עם ישראל מהגויים ויציקת התוכן של התורה. עם ישראל מקבל את התורה במידה רבה כגוף אחד פסיבי, כשהיא מונחתת עליו. עם ישראל עומד כמקשה אחת לקבל את ייחודו כממלכת כהנים וגוי קדוש. מיד לאחר מכן עם ישראל עובר תקופה ארוכה של חניכה עד שהוא מוכן למילוי ייעודו בארץ ישראל. במעמד זה היה צריך האדם לעמוד ככלי ריק שיוכל לקלוט את התוכן האלוקי העצום של המעמד. בני ישראל נדרשים לבטל את עצמיותם וייחודם.

בפרשתנו לעומת זאת, ניתן דגש לכל קבוצה וכל יחיד בעם. כל יחיד בעם עומד מלוא קומתו עם אופיו ורצונותיו הפרטיים. ישנו מסע ארוך להכנת עם ישראל למימוש ייעודם בחיים האמיתיים. מימוש התורה לטווח ארוך אין מקומה באינקובטור בין עמודי האש והענן במדבר. האידיאל האלוקי בעולם בא לידי ביטוי בחיי היום המעשיים בארץ ישראל. כך גם האידיאל חייב לבוא לידי ביטוי גם דרך ייחודו ואישיותו של כל אחד מאיתנו מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימיך". כל אחד צריך לעמוד זקוף עם מלוא עוצמתו וייחודו על מנת לעבוד את הארץ ובאותו זמן לייצג את ברית ה'.

בנקודת ההתחלה של התהליך צריכים את ה"המפץ הגדול" - הברית העוצמתית והדרמטית שעד כדי מוחקת את עצמיותו ואישיותו של האדם. אולם כדי שהעצמה הזו תיכנס למציאות, נדרש שבסופו של דבר נוכל להביא אותה לידי ביטוי כל אחד בתכונותיו המיוחדות.

וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה' אֱ-לֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ. וְשָׁ֨ב ה' אֱ-לֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ ה' אֱ-לֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃

אנו עומדים כעת בחודש אלול בתקופת התשובה מספר ימים לפני ראש השנה.
יהי רצון שנזכה לשוב לעצמנו ולייעודנו בארצנו.

לתגובות: yhbeej04@gmail.com
 
לדברי תורה נוספים על הפרשה לחץ כאן

מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אברהם ושרה אהרונוב ז''ל
 

הסוד של ראש השנה


הרב אמנון הרמן
ראש כולל לשעבר (מונטריאול, תשע"ד-תשע"ו)
כיום רכז לימודי המדעים בתיכון דרך אבות, אפרת ותלמיד לתואר שני במכון ויצמן

ראש השנה מגיע. תחילתו של מסע בין עשרה ימים – עשרת ימי תשובה.

אותה ההרגשה המכבידה בה אני צריך לעמוד מול בורא עולם ולבקש על נפשי ונפשות משפחתי ועמי חוזרת ומקננת בתוכי. "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון". רבי אמנון ממגנצא, שתיקן את התפילה הזו, מת ביסורים רק בגלל שלא שם לב לדבריו והבטיח דברים שלא היה בכוונתו לקיים. ומה איתנו? כמה דברי הבל יוצאים מפינו במהלך השנה? הבטחות שלא קיימנו – אם בין אדם לחברו ואם בין אדם למקום? כמה פגמנו בנפשנו בגלל העולם הטכנולוגי הפרוץ בו אנחנו חיים?

איך ניכנס לימים האלה ולא נפחד? כמה אנשים שאנחנו מכירים נפגעו בשנה החולפת "מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה..."?

האם כך צריך להתחיל את השנה החדשה? בפחד איום? מי בדור שלנו יכול לבוא ולטעון שהוא בא בלב שלם ונפש נקייה לימים האלה שכל מאורעות השנה נקבעים בהן?

כשאני קורא על ראש השנה הראשון בפרק הפותח את התורה  ומעיין בדברי חז"ל על אותן מאורעות, אני מבחין שגם הקדוש ברוך הוא עושה טעויות: האור שצריך לגנוז ביום הראשון, הרקיע שהתרופף ביום השני, האדמה שהיתה אמורה להוציא את טעם העץ כטעם הפרי ביום השלישי ולא עשתה כן, הלבנה שקטרגה על השמש ביום הרביעי והתמעטה. מה פשר הטעויות האלו שקורים באותן עשרת ימי תשובה? האם הקדוש ברוך הוא לא ידע שכך תתנהג הבריאה?

השאלה רק מתעצמת כשאנחנו קוראים את התיאורים המפורטים של חז"ל לטעויות האלו.

במסכת חולין דף ס עמוד ב מובאת השתלשלות האירועים למיעוטה של הלבנה. ובקיצור זה היה כך: המאורות נבראו שווים והלבנה טענה ש"אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד" ובפקודת הקדוש ברוך הוא היתה צריכה למעט (להקטין) את עצמה. טענה הלבנה: "האם בגלל שאמרתי דבר הגון אני צריכה להיענש?" ואז הקדוש ברוך הוא מנסה לרצות את הלבנה בכמה דרכים. משרואה הקדוש ברוך הוא שהלבנה לא מתנחמת הוא מבקש "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח". זאת אומרת שקרבן ראש חודש שהיו מביאים במקדש הוא כפרה על כך שה' מיעט את הירח. וחזרנו לאותה שאלה: מה פשר אותן טעויות המתגלות בבריאה וכיצד הן קשורות לתפילה שלי בראש השנה?

רבי נחמן מברסלב זצ"ל בתורה א' בחלקו השני של ספרו ליקוטי מוהר"ן מלמד: "כי רק הוא יתברך לבדו ראוי לשפוט את האדם, כמו שאמרו  רבותינו, זכרונם לברכה 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו' ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו, כי אם השם יתברך, שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך, ועל כן הוא לבדו יתברך יכול לדון את האדם, כי הוא יתברך בעל הרחמים, ובודאי הוא מקים בנו: 'הוי דן את כל האדם לכף זכות' (אבות פרק א)". בפסקה זו מלמד אותנו רבי נחמן שרק מי שיש לו רחמים גדולים כל כך יכול לדון את חבירו. הוא לומד זאת משני מאמרי חז"ל: הראשון, במסכת אבות שם הדריכו אותנו חז"ל "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". השני, במדרש רבה שם מתייחסים לכך שאחד משמות ה' הוא "המקום" ומזה למדים חז"ל "שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו". רבי נחמן מלמד ש"מקומו של עולם" משמעו שלכל אחד בעולם יש מקום אצלו יתברך. ומשכך, היחיד שיכול להגיע למקומו של כל אחד ולדון אותו ("עד שתגיע למקומו") הוא הקב"ה. עוד הדריכו אותנו חז"ל לדון לכף זכות ובודאי שהדין של הקב"ה מלא ברחמים כי הוא מקיים בנו "והוי דן את כל האדם לכף זכות". אך כיצד מתגלים רחמיו של ה'?

ממשיך רבי נחמן ואומר: "ואנו רואים רחמנותו במה שקבע לנו ראש השנה, שהוא יום הדין, בראש חדש, כי זה הוא חסד גדול, כי איך היינו מרימים פנינו לבקש כפרה מאתו יתברך?

על כן עשה עמנו חסד וקבע יום הדין ראש השנה בראש חדש, שאז כביכול הוא יתברך בעצמו מבקש כפרה, בבחינת: 'הביאו עלי כפרה', הנאמר בראש חדש, ועל כן אין לנו בושה ביום הדין לבקש כפרה, מאחר שהוא יתברך בעצמו מבקש אז כפרה. גם על ידי שהשם יתברך בעצמו כביכול בא לידי זה שיצטרך לומר: הביאו עלי כפרה הינו שעשה דבר שהוצרך להתחרט עליו ולומר: הביאו עלי וכו' על כן אין לנו בושה לבוא לפניו בחטאינו לבקש עליהם כפרה ולהתחרט עליהם, כי גם הוא יתברך עשה דבר שהוצרך להתחרט עליו כנ"ל".

ה"טעויות" שבבריאה הן המאפשרות לנו לבוא לפני ה' בראש השנה ולבקש כפרה על מעשינו כי כביכול ה' בעצמו מבקש מאיתנו כפרה על שמיעט את הלבנה. רבי נחמן מסביר שה-"טעות", כביכול, בבריאה היא בעצם התגלות הרחמים של ה'. ה"טעות" היא פתח עבורנו לא לבוש ולבוא לפני ה' ולבקש ממנו כפרה על מעשינו.

רבי נחמן מסכם: "נמצא, שאנו רואים גודל רחמנות שלו, על כן הוא לבדו יתברך ראוי לדון את העולם, כי הוא יתברך יודע מקום כל אחד ואחד, כי כל המקומות הם אצלו יתברך, כי הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו כנ"ל".

ראש השנה הוא החג היחיד שנחגג בראש חודש כי בזמן זה מתגלה ביתר שאת רחמנותו של ה' שרוצה ללמד אותנו את גודל הכפרה שמתגלה ביום זה על ידי מעשה הלבנה.

תפילותינו ביום הקדוש הזה מעוררות את רחמיו של ה' ומושכות כפרה לנו ולכל עמו ישראל ולכל הבריאה בכללותה. לשנה טובה תכתבו ותחתמו

 
לתגובות: amnon.herman@gmail.com
 
לדברי תורה נוספים על הפרשה לחץ כאן

נפרדים מיואב כהן חדד


יואב סיים השבוע את תפקידו כראש מחלקת שליחות בתורה מציון. נפרדנו ממנו בדברי ברכה ואיחולי הצלחה בתפקידו כראש מחלקת שליחות בבני עקיבא העולמית. הענקנו לו חוברת מושקעת ובה מקבץ דברי ברכה משליחים, בוגרים, צוות ושותפים מרחבי העולם.
יואב השאיר חותם על תנועת תורה מציון, וללא ספק היווה נדבך חשוב בהתפתחותנו בשנים האחרונות.

בהצלחה ותודה רבה!
איתן יהלומי ואיתיאל נחשוני יצאו לוושינגטון וגם להם איחלנו בהצלחה לפני שעלו על המטוס
היו שותפים בהפצת תורת ארץ ישראל!
תרמו כאן
תורה מציון הינה תנועה תורנית ציונית היוצרת חיבור אנושי בין יהודי העולם באמצעות הקמת מרכזים תורניים ציוניים ומגוון ערוצי השפעה עדכניים.

  מזה 25 שנים תורה מציון מכשירה ושולחת שליחים - רווקים, רווקות ומשפחות, לתפקידים חינוכיים בקהילות ברחבי העולם.


מעל ל-1,500 שליחי תורה מציון בעבר ובהווה מעשירים ומעצימים את אחינו בתפוצות. הם מחזקים את הזהות היהודית בקהילות, מהדקים את הקשר לישראל ומעודדים עלייה.

 
Like https://www.facebook.com/ShlichutTorahMitzion/?fref=ts on Facebook
Facebook
YouTube
Website
Email
Instagram
Twitter






This email was sent to <<email>>
why did I get this?    unsubscribe from this list    update subscription preferences
Torah MiTzion · King George · 54 · Jerusalem 71109 · Israel