Copy
View this email in your browser
שמות | כ"ג טבת תשע"ז  |  21 לינואר 2017 |  עלון מספר 182
מוקדש לזכרו של נתן פרידמן ז"ל, יו"ר בנ"ע צפון אמריקה
תנחומינו לרחל הרלנדס-ניומארק על פטירת אימה, דבורה ע"ה
מזל טוב לכפיר אפלבוים (מלבורן תשע"ה) על אירוסיו עם לאה בלום
מזל טוב לאלי שטמפפר (סידני תשע"ב) על אירוסיו עם עדינה ג'קובס

הרב אבי גולדברג    


ראש כולל לשעבר בממפיס (תשס"ט-תשע"א)
כיום מחנך בבית הספר התיכון "הימלפרב" בירושלים

"ותקרא שמו משה" – הנבדל מן המים

לידתו של משה מתוארת בצורה מיוחדת בתורה, ויותר מכך שמו של משה ניתן לו בצורה ייחודית. התורה מספרת שלאחר שהילד נולד, ולא היה ניתן יותר להצפינו שמו אותו בתיבת הגמא בסוף על שפת היאור, ושם מצאה אותו בת פרעה. אחותו, מרים, הניצבת מרחוק ודואגת לו ניגשת לבת פרעה ומציעה לה להביא אותו זמנית לאימו, ורק לאחר שהוא גדל הוא חוזר לבת פרעה. וכך כותבת התורה על תיאור נתינת שמו:
"וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ" (שמות ב' י')

בדרכים שונות ניתן לפרש כאן את הפסוק, ובדרכים שונות הלכו הפרשנים. ראשית - לכאורה לא היה לו שם עד שגדל, או שלכל הפחות היו לו שמות שונים (כהצעת המדרש), ובת פרעה היא שנתנה לו את השם שהתקבל - משה. בנוסף ישנם פרשנים כדוגמת האור החיים הקדוש שמצביעים על כך שהנימוק לשם מופיע אחר נתינת השם, בשונה משמות השבטים והאבות (יצחק ויעקב) בהם הנימוק לשם מופיע קודם ולאחר מכן השם עצמו ("כל השומע יצחק לי.. ותקרא שמו יצחק", "וידו אוחזת בעקב... ויקרא שמו יעקב"...).

חלק מן הפרשנים, כמו האבן עזרא לדוגמא, סוברים שלמשה היה שם מצרי שניתן על ידי בת פרעה, והתורה דאגה לתרגם את שמו ללשון הקודש – משה, מלשון משייה - הוצאה מן המים. אפשרות נוספת מציע הראב"ע שבת פרעה אכן נתנה לו את השם העברי, כי הכירה את "לשונינו", או שאולי מכיון שידעה שהוא מילדי העברים שאלה וביררה איך אומרים זאת בלשון הקודש.
החזקוני מרחיק לכת ומציע בפירושו שיוכבד אימו היא שנתנה לו את השם משה, ובת פרעה בשומעה את השם ואת המשמעות שלו חיזקה את דבריה, והסכימה לשם זה "כי מן המים משיתיהו".
גם הרש"ר הירש, כתב באופן דומה, שבת פרעה התייעצה עם יוכבד בעת נתינת השם. הרש"ר הירש אף מתייחס לקושי לשוני אליו התייחסו מפרשים למן תקופת הראשנים. לכאורה שמו של משה היה צריך להיות "משוי" לפי הטעם של 'מן המים משיתיהו', ואילו השם משה מציין לשון פעיל.
וכך כותב הרש"ר הירש:
לא "משוי", מי שנמשה מן המים, קראה את שמו, אלא "משה" - המציל מן המים. אולי בא זה לרמוז על מגמת החינוך, שהעניקה הנסיכה לבנה המאומץ, והרושם העמוק שעיצב את אופיו משחר ילדותו. במתן שם זה ביקשה לומר: אל ישכח כל ימי חלדו, שהושלך אל המים, ונמשה מתוכם על ידי. על כן יהיה כל ימיו בעל לב רך, וקשוב לייסורי הזולת, ויהיה נכון תמיד להיות מושיע בעת צרה, להיות "מוֹשֶה".

דברים אלו של הרש"ר הירש מתאימים במידה רבה לפירושו של המהר"ל בספרו גבורות ה' (פרק י"ח).
"ואומר אני כי השם משה הוא הוראה על עיקר השם משה ומעלתו, אשר הוא מסולק ומוסר מן המים. וזה כי המים אין להם צורה עומדת קיימת... תדע לך כי מעלת משה רבינו ע"ה מעלת הצורה לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר כי השכלים הנבדלים הם צורה בלבד, ולכך היה משה רבינו ע"ה עניין צורה בלבד מבלי חומר, והמים הם הפך, כי המים אין להם צורה גמורה ולכך הם נקראים תמיד בלשון רבים... לפי שכל אחדות מכוח הצורה המאחד את הדבר והמים הם בלי צורה גמורה."

המים, המסמלים את כלל הנוזלים, מתאפיינים בכך שהם מקבלים את צורתם לפי הכלי בו הם נמצאים. למעשה אין להם צורה עצמית כלל, ולכן משולים לחומר. אדם בוגר ועצמאי יודע ליצור לעצמו "צורה" – כלומר מערכת ערכים לפיה הוא פועל. אדם פחות עצמאי ובוגר, נשלט הרבה יותר מהסביבה שלו, ופחות פועל באופן מושכל לפי ערכיו.


בתיה, בת פרעה, פועלת על פי ערכים. היא לא "זורמת" עם הלך הרוח הרגיל במצרים בתקופתה, בה זורקים תינוקות למים, ובה נוגשים בעבדים היהודים. היא בוחרת בחירה מוסרית, ופועלת על פי ערכים. היא קוראת בשם "משה" לבנה המאומץ בכדי להטביע בו חותם זה, כדברי הרש"ר הירש.

וכך פועל משה, הוא גודל ויוצא אל אחיו, ורואה בסבלותם. בכל עוול הוא פועל לפי "הצורה" – לפי הערכים והמוסר, ולא "זורם" עם מה שמתרחש אצל הסביבה. בראותו איש מצרי מכה עברי, הוא מתקן את העוול. בראותו שני אנשים עברים ניצים (רבים) הוא מעיר ומתקן, ואפילו בעת בריחתו למדין הוא פועל על פי ערכי הצדק – ומושיע את הבנות מידי הרועים, ואף דולה להם מים. יתרו שם לב להגעה המוקדמת של הבנות – "מדוע מיהרתן היום...", מכיון שבכל יום ויום באו הרועים וגירשו את הבנות. בכל יום איחרו הבנות לביתם בגלל חוסר הצדק, עד שמגיע משה המתנגד לזרימה הזאת, ופועל באופן ערכי.

חז"ל אמרו: "... שלש מידות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו: שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערווה" (במדבר רבה י"ג, כ'). היכולת של בני ישראל לשמור על הזהות שלהם, ולא לנהות אחרי הלך הרוח הכללי היא שעמדה להם ובזכותה נגאלו ממצרים. היכולת להיות "משה", ולא לזרום עם הלך הרוח הכללי, לדבוק בערכי אמת ובמוסר טבעי וא-לקי, הוא המאפשר לנו להנהיג את העולם בטוב.

והאם אנחנו היום מספיק "צורניים"? האם אנחנו מסוגלים לשמור על ערכינו ולא רק "לזרום" עם הלך הרוח הכללי?

מסביב לעולם
לירון שלמה ותומר גבר ממונטווידיאו לא נחים לרגע!
גם משתתפים במחנה הקיץ של תנועות ביתר והבונים דרור (משמאל)
וגם מכשירים כלים בעיר הנופש פונטה דל-אסטה (מימין)
סיום לשבתון סטודנטים כלל-אירופאי בהשתתפות משלחות ממינכן ומברלין
פעילות על העיר חיפה לתלמידי ותלמידות בי"ס היסודי MHA בממפיס

  אריק ספיקר                                                    בשיתוף עם     


רכז פרוייקט "ללמוד" וראש דסק אירופה בתורה מציון

תל מגידו הינו אחד האתרים הארכאולוגים החשובים ביותר במזרח התיכון כולו ומוכר כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון התרבות של האו"ם - אונסק"ו.
האתר טומן בחובו אלפי שנות התיישבות אנושית של כמות עצומה של עמים ותרבויות שונות.

כבר בתקופת הברונזה הקדומה, לפני למעלה מ-4,000 שנה היתה מגידו עיר מוקפת חומה, דבר שכמובן מורה על חשיבותה.
מאוחר יותר שימשה מגידו למעוז שלטוני וצבאי של מצרים בתוך ארץ כנען, זאת בתקופה בה העמים שישבו בארץ היו יחסית חלשים ומצרים הייתה בעלת השפעה עמוקה בכל מרחבי כנען.

שמה של העיר מגידו מופיע לראשונה בכתבים מימי השושלת ה-12, אשר שלטה במצרים במאות ה-19–20 לפנה"ס ומופיע בתנ"ך לא פחות מ-20 פעם. בתקופת ההתנחלות שבט מנשה כשל בכיבוש מגידו, אולם מאוחר יותר הקים שלמה המלך נציבות שלטונית שלו במקום. לפי האמונה הנוצרית מגידו יהיה המקום בו תתרחש המלחמה העתידית בין כוחות הטוב והרע (משם מקור הביטוי "ארמגדון").

החפירות הראשונות במקום נערכו על ידי החוקר הגרמני הטמפלרי שומאכר בשנים 1905-1903.
החוקרים גילו במגידו שלושים (!) שכבות ארכאולוגיות, החל מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה האשורית, המשתרעות על פני למעלה מ-4,000 שנה. התגליות כוללות חומות רבות, במות ומזבחות, ארמונות, אסם ועוד

בשנת תשכ"ד (1964) ביקר לראשונה האפיפיור במדינת ישראל. היה זה ביקור של 11 שעות, כאשר האפיפיור הגיע מירדן לתל מגידו, התקבל על ידי נשיא המדינה וראש הממשלה, ביקר במקום, וחזר לירדן.

כיום קיים קיבוץ סמוך לתל הנושא את השם - קיבוץ מגידו.
 

יישר כוח
לאליהו ביר
שענה את התשובה הנכונה


היכן התמונה הזו צולמה?
תשובות יש לשלוח למייל:
arik@torahmitzion.org

התשובה הנכונה, מידע מורחב על
האתר ושם המזהה הראשון   
יפורסמו בעלון של שבוע הבא

 תורה מציון הינה תנועה תורנית ציונית המקיימת חיבור אנושי בין יהודי העולם המבוסס על מרכזים תורניים ציוניים, ומגוון ערוצי השפעה עדכניים.

  מזה 20 שנים תורה מציון מכשירה ושולחת שליחים - רווקים רווקות ומשפחות, לתפקידים חינוכיים בקהילות ברחבי העולם.

מעל ל- 1200 שליחי תורה מציון בעבר ובהווה מעשירים ומעצימים את אחינו בתפוצות. 
הם מחזקים זהות היהודית, מהדקים את הקשר לישראל ומעודדים עליה.

 
Like https://www.facebook.com/ShlichutTorahMitzion/?fref=ts on Facebook
בשיתוף







This email was sent to <<email>>
why did I get this?    unsubscribe from this list    update subscription preferences
Torah MiTzion · King George · 54 · Jerusalem 71109 · Israel