|
|
|
|
|
|
פסח ופרשת אחרי מות | ט"ו-כ"ב ניסן תשע"ו | 23-30 אפריל 2016 | עלון מספר 147
מזל טוב למרים ואלישיב מזרחי (מונטווידאו תשס"ט) לרגל הולדת בת!
מזל טוב למשה סיגל (סידני תשע"ה) לרגל חתונתו לליאורה פוסניאק!
|
|
עמיחי שטרן
ראש כולל לשעבר בוושינגטון (תשע"ג-תשע"ד)
כיום אברך בקצרין
|
|
פסח - חג הגאולה:
גאולת הכלל הישראלי וגאולת העולם כולו
האם פסח הינו חג הגאולה מצד עצמו או שמא הוא חג רק בשל הקרבה הרעיונית והכרונולוגית לחג השבועות - חג מתן תורה?
במילים אחרות, האם גאולת האדם מעבדות לחרות הנה סיבה מספקת לחגיגה, או שמא המטרה היא לעבוד את ה' דרך הופעת התורה והמצוות, ואם כן, אזי פסח כביטוי לשחרור הנפשי והגופני מנגיסת מצרים הינו אמצעי בלבד להגיע ליעד של חג השבועות?
לכאורה ציון היותנו בני חורין במובן השלם של המילה היה צריך להיות נחגג דווקא בחג השבועות, חג מתן תורה, שהרי החופש האמתי הוא העיסוק בתורה. וכדברי המשנה באבות: " אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" [1]. אם כן, פסח הנו סך הכל נקודת ציון נחמדה בדרך למטרה עצמה, הלא היא חגיגת מתן תורה.
ואם נכונים דברינו ועיקר השמחה הנה בשבועות, הרי משל למה הדבר הדבר דומה? משל למשפחה החוגגת יום הולדת לבנה בגיל חמש וחצי. האם לא נרים גבה? והלא יום הולדת יחגגו בגיל שש. אז ישנה סיבה למסיבה?!
והשאלה מתחדדת מול פסוקי התורה בפרשת בא אשר קוראים לחודש ניסן "ראשון הוא לכם לחודשי השנה" [2] לפי שאלתנו, האם לא נכון היה לקרוא בשם זה לחודש סיוון, בו התגלתה הסיבה בשלה יצאנו ממצרים ואף הצידוק לכלל בריאת העולם? כדברי הגמרא בשבת "ויתייצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם" [3]. דהיינו, בסיוון ניתנה משמעות לבריאת העולם וממילא נכון לכאורה למנות את חודשי השנה מהעת הזו?!
המהר"ל מפראג בחיבורו המופלא בורות ה', מייחד פרק לשאלה זו. המהר"ל מתחיל בהסבר על היחס בין קדושת הזמנים שהם הופעה וקביעה רוחנית לבין הצדדים הגשמיים שבמציאות. לדברי המהר"ל ישנה התאמה מוחלטת בין עונת השנה וההופעה הטבעית שבה, לעיקרון אותו מבטא החג שחל באותה חל עונה.
מפסוקי התורה ניתן ללמוד בפרוש על הקשר בין הרגלים להופעות הטבעיות – חקלאיות. ובלשון קודשו של המהר"ל: "אלו שלוש הרגלים מצאנו קבעה התורה זמנם בתבואת הארץ". ובלשון התורה בפרשת משפטים[4]: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה.
פסח מבטא את היווצרות עם ישראל. את הצמיחה המחודשת של העם מתוך החורף הקשה של מצרים. עמ"י מגיח ומתנוצץ מתוך החורף החשוך והקשה של שיעבוד מצרים, כמו הניצנים הפורחים במטעים ובשדות לאחר סערות וגשמים. לידת עם המחודשת הנה באביב דווקא. לא בכדי למדו חכמים מהפסוק: "את חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" את מצוות עיבור החודש. זוהי לדבריהם השמירה המתבקשת מהפסוק. משום שענינו של הפסח והופעתו השלימה יכולה לחול רק בעת הפריחה שבטבע כפי שהסברנו.
חג השבועות, לפי המהר"ל, הוא שיא הבריאה ושיא השנה. שיא הבריאה שכן בו ישראל מקבלים את התורה. אותה תורה שכאמור בשביל קבלתה על ידי עמ"י נברא העולם. וכדברי הגמרא בריש מסכת ע"ז [5]: "אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי'? מלמד שהתנה הקב''ה עם מעשה בראשית ואמר: אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ומסביר רש"י במקום שלכאורה האות ה' בפסוק "יום השישי" יתרה ויכל להכתב יום שישי, אלא שזהו הסברו של רשב"ל - שהעולם מתקיים בתנאי שישראל יקבלו את התורה בשבועות (שךפי דעת חלק מהחכמים חל בה' סיון). ובלשון המהר"ל: "כי תכלית שלמות העולם בתורה, ואם אין תורה אין כאן שלימות.
ואכן לאחר התבוננות בדברי המהר"ל עד כאן, יכולנו בהחלט לחזק את שאלת היסוד שהעלינו והיא שלכאורה שבועות גדול ומכובד מפסח כי בו ניתנה תורה שהיא התכלית לכל. ואם כן, מחודש סיון היה עלינו להתחיל במניין חודשי השנה?!
אלא שיש להבין שלגבי התאריך בו יחולו סוכות ופסח לימדה אותנו התורה תאריכים מדויקים. לגבי פסח נאמר [6]: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לה'. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ". ולקביעת מועד חג הסוכות קבעה שם התורה: "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לה'". ואילו לגבי שבועות לא נאמר תאריך מדוייק אלא תלה הכתוב את קביעת התאריך בו יחול חג מתן תורה בחג הפסח: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה'. וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם".
מכאן למד המהר"ל ,שעל אף קדושתו העליונה של חג השבועות, בו בחסדי ה' זכינו לקבל חמדה גנוזה מסיני, אילולי הפסח בו התהוותה האומה הישראלית, לא היה מקום לחג השבועות.
[1] מסכת אבות ,פרק ו' משנה ב'.
[2] שמות יב,א'.
[3] תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א
[4] שמות כג' , יד'- טז'.
[5] גמרא ע"ז. דף ג.
[6] ויקרא כג, ה-ו.
|
|
|
נריה פנחס 
חתן תנ"ך עולמי, מחבר שאלות חידוני התנ"ך העולמיים
|
|
השיויון והגורל
"וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת:
וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה'
לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:"
(ספר ויקרא פרק טז)
ביום המקודש ביותר לעם ישראל - יום הכיפורים, מבצע הכהן הגדול את עבודת הקודש המיוחדת שהתאמן ימים רבים לבצע אותה.
מוקד העבודה הוא עיסוק הכהן הגדול בשני השעירים. המשנה במסכת יומא קובעת כי שני השעירים של יום הכיפורים חייבים להיות זהים. שניהם חייבים להיות שוים במראה, בקומה ובדמים.
נצייר לעצמנו את הכהן הממונה על רכישת השעירים, הוא מכתת רגליו בעדרי הצאן ומחפש שני שעירים דומים. אותו צבע, אותו גובה ואותו מחיר ששולם על כל אחד מהם.
כל אחד שבא ביום הכיפורים לחצר המקדש ראה את שני השעירים ניצבים בפיתחו - שניים הדומים בכל ללא כל סימן חיצוני שמצביע על הבדל ביניהם. אך על סף בית המקדש - נפרדות דרכיהם.
והשאלה נשאלת - לשם מה כל עבודת ההשואה הזו אם כעבור זמן קצר יישלח האחד לה' והשני לעזאזל. אם ממילא לכל אחד מהם יש סוף שונה - למה הם צריכים להיות דומים כל כך?
ההכרעה בין שני השעירים - היא גורלית, היא באמצעות גורל. גם על הגורלות אומרת המשנה ביומא שהם חייבים להיות שוים -שלא יעשה אחד של זהב ואחד של כסף, אחד גדול ואחד קטן.
כדי להבין טוב יותר את משמעות ענין השעירים והגורלות. נוסיף עוד סיפור מקראי - סיפור מאבקו של אליהו הנביא עם נביאי הבעל. אליהו הנביא מציע לקיים מבחן אמונה על הר הכרמל: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר... וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם ה' וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר" (מלכים א' י"ח)
גם על סיפור בחירת הפרים אומר המדרש: אמר להם אליהו, בחרו שני פרים תאומים הגדלים על מרעה אחד והטילו עליהם גורלות, אחד לשם ואחד לבעל - שניהם שוים וההכרעה תתבצע באמצעות גורל .
הרב הוטנר מסביר את ענין הגורל והשויון בצורה מיוחדת, ערכית ומהותית: "כשאנו מבחינים בהבדל הנמצא בין שני עניינים דומים בחיצוניות שלהם - אז ההבדל ביניהם הוא פנימי. ככל שיתרבו השכבות העליונות אשר בהן שולט השיויון כך תתיברר עומק מקומה של נקודת ההבדלה".
מה זה אומר לנו?
שני השעירים מגלים לאדם שהוא אישית ניצב תמיד על פרשת דרכים מוסרית. בכל מעשה שייעשה ניתנת בידו האפשרות לבחור ולהחליט באיזו משני הדרכים לצעוד.
גם בסיפורי אבות האומה זה כך. שני האחים, יעקב ועשו - הם אחים מאב, אחים מאם, אחים תאומים מהיריון אחד - כל כך שוים. אבל בפנימיות הם כל כך שונים. האחד איש תם יושב אוהלים והשני איש ציד, איש שדה.
מי מסייע לאדם לבחור את הדרך הטובה? הקב"ה. יש בגורל משהו מיוחד. הגורל מגלה את רצון ה' - "בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטו" (משלי ט"ז, 33) ההגרלה - מבררת את הנקודה הפנימית של שני דברים זהים.
ועוד דבר חשוב שמתגלה בזמן המיוחד הזה:
.
מן השמים מכריעים בין שתי אופציות - לה' או לעזאזל -אין אופציה אמצעית. אם אתה לה' - תבורך, ואם אתה לא לה' - אז אתה הולך לעזאזל - אין אמצע. ללמדך, שהאדם לא יטעה לחשוב שהוא יכול להישאר במה שהוא . כי אם לא עולים - יורדים.
השילוב של יום הכיפורים ובית המקדש מציין טוהר ושלמות. דווקא שם מגיעים מעשי האדם לעימות אמיתי עם הערכים הנעלים המיוצגים בבית המקדש ביום הקדוש ביותר. שם מתגלה הפער בין הדרכים השונות והאדם נדרש להחליט לאן מועדות פניו.
שבת שלום
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכנת ואפיית מצות עם בחורי
תורה מציון וושינגטון
|
|
|
מפגש של תכנית בת המצווה של תורה מציון מינכן לקראת פסח
|
|
|
אריק ספיקר  בשיתוף עם 
רכז פרוייקט "ללמוד" וראש דסק אירופה בתורה מציון
|
|
היכן התמונה הזו צולמה?
תשובות יש לשלוח למייל:
arik@torahmitzion.org
התשובה הנכונה, מידע מורחב על
האתר ושם המזהה הראשון
יפורסמו בעלון של שבוע הבא.
|
|
|
 תורה מציון הינה תנועה תורנית ציונית המקיימת חיבור אנושי בין יהודי העולם המבוסס על מרכזים תורניים ציוניים, ומגוון ערוצי השפעה עדכניים.
מזה 20 שנים תורה מציון מכשירה ושולחת שליחים - רווקים רווקות ומשפחות, לתפקידים חינוכיים בקהילות ברחבי העולם.
מעל ל- 1200 שליחי תורה מציון בעבר ובהווה מעשירים ומעצימים את אחינו בתפוצות. הם מחזקים זהות היהודית, מהדקים את הקשר לישראל ומעודדים עליה.
|
|
|
בשיתוף
 
|
|
|
|
|
|
|
|
