Copy
View this email in your browser
ויצא |  ט' כסלו תשע"ו  |  21 נובמבר 2015  |  עלון מספר 126
תודה לקהילת מונטריאול, שותפה לדרך מזה 15 שנים
שאירחה את שבתון שליחי צפון אמריקה

הרב מרדכי גרינברג   


ראש הישיבה כרם ביבנה

עזיבת הגלות ועלייה לא"י 

 

יעקב שומע בקול הוריו, עוזב את ביתם ויוצא לגלות: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח, י). המקרא אינו אומר "וילך יעקב חרנה", אלא מציין הן את יציאתו מבאר שבע והן את הליכתו לחרן, שכן כשאדם עובר ממקום אחד למקום אחר, הוא מונע באחד משני מניעים:  יש הרוצה לעזוב את מקומו, ויש שמגמת פניו היא המקום אליו הוא הולך ועל כן יוצא ממקומו.

יעקב נצטווה ע"י הוריו ללכת לארץ חרן, אך כל אחד ונימוקו עמו. רבקה אומרת לו: "ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וכו' עד שוב אף אחיך" (בראשית כז, מג-מה). עיקר חששה היה שעשו עומד להורגו, ועל כן חשוב היה לה שיעקב לא ישהה בבאר שבע. ואילו יצחק אביו אומר לו "לא תקח אשה מבנות כנען, קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך" (בראשית כח, א-ב), עיקר מגמתו, שיעקב יתגורר בבית לבן בחרן וישא שם את אחת מבנותיו.

יעקב קיים את דברי שניהם. "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו" (שם שם, ז), הוא שמע בקול אביו שאמר לו ללכת לחרן, ובקול אמו שאמרה לו שיברח מארץ כנען. וזהו שאמר הכתוב "ויצא יעקב מבאר שבע", כדברי רבקה; "וילך חרנה", כציווי יצחק.

שני מניעים אלה פעילים גם ביחס היהודים לארץ ישראל. יש העולים לארץ כדי לברוח מחמת המציק בגלות, ויש העולים לארץ משום שהכירו את ערכה המיוחד של ארץ ישראל שהיא ארץ החיים ו-'נחלת ה'', כלשון הרמב"ן (ויקרא יח, כה); ויוצאים משם כדי להגיע לכאן.

ובזה מתפרשים שני הביטויים בתחילת פרשת מסעי - "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וכו', ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם" (במדבר לג, א-ב). פתח ב"מוצאיהם למסעיהם על פי ה'", וסיים ב"מסעיהם למוצאיהם". היו מבני ישראל שלא יצאו ממצרים מרצון, אלא גורשו ביד חזקה ולא היה להם שום עניין לעלות לארץ-ישראל; ויש שידעו את ערכה וציפו לעלייה לארץ מתוך הכרה שרק בה תלויה גאולתם של ישראל. ועל כן כתב משה את "מוצאיהם למסעיהם על פי ה'", שהיציאה הייתה לצורך המסע לארץ-ישראל, וזו הייתה תכלית היציאה על פי ה'; אבל משה כתב גם את "מסעיהם למוצאיהם", שכן רבים יצאו למסע רק כדי לצאת ממצרים, או שגורשו משם, וזה לא על פי ה'.

וזהו מאמר הנביא "וברותי מכם המורדים והפושעים בי, כי מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל אדמת ישראל לא יבוא" (יחזקאל כ', ל"ח). ישראל יהיו שפלים כל כך בזמן הגלות, שגם אם יגרשום הצוררים והם ייאלצו לצאת מארץ גלותם, לא העלייה לארץ עיקר בעיניהם, אלא הבריחה מארצות המצוקה; ולכן סיים הנביא "ואל אדמת ישראל לא יבוא".

בדרך זו פירש הרב קוק זצ"ל את הפסוק "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" (ישעיה ס', ח'). יש הבאים לארץ כעב, ויש הבאים כיונים. את העננים מסיעה הרוח ממקום למקום ללא יעד מוגדר; אך היונים חוזרות אל ביתם, אל ארובותיהם. ישנם יהודים המובלים בעל כורחם כעננים ממקום למקום, ובמקרה נקלעים לארץ-ישראל; ויש היודעים, כי ביאתם לארץ היא חזרה אל ביתם, כיונים אל ארובותיהם (חיי הראי"ה, עמ' רב).

וכן ניבא ירמיהו, "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ה', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאם ה', ושבו בנים לגבולם" (ירמיה ל"א, ט"ו-ט"ז). יש יהודים המגיעים לארץ מפני שברחו מארץ אויב, מארץ מצוקה; אי אפשר להם לחיות שם כיהודים, ועל כן הם שבים מארץ אויב. אולם ישנם כאלה שמבינים שהעלייה לארץ איננה בריחה ממקום אחר, אלא שיבת בנים לביתם המקורי, "ושבו בנים לגבולם". 

בראש השנה שנת תרצ"ג, כשהחלו להגיע ידיעות מדאיגות בדבר עלייתו של היטלר ימ"ש לשלטון, התפלל הרב קוק זצ"ל בחורבת ר' יהודה החסיד. הרב דרש שם בענייני היום ובמאורעות התקופה, ואלו תורף דבריו, כפי שנרשמו בזמנו ע"י מ' מדן. 

בשופר של ר"ה ישנם ג' מדרגות: מצוה מן המובחר לתקוע בשופר של איל; אולם בדיעבד כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה; ואם אין לו שופר כשר, מותר לתקוע אפילו בשופר פסול, אך אין מברכים עליו.

במקביל ישנם ג' שופרות של גאולה: שופר גדול, שופר בינוני ושופר קטן. אנו מבקשים "תקע בשופר גדול לחרותנו", השופר הגדול הוא זה שמעורר את עם ישראל לחיבת ציון ואהבת הארץ. כך עלו ריה"ל ורמב"ן, תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט. זה כוחו של השופר הגדול.

גם השופר הבינוני קורא ליהודים לעלות לארץ ישראל, אך זה מצד הטבע הבריא של הקשר בין עם למולדתו, ולאו דווקא מצד הקשר לארץ הקודש ומקום הנבואה. גם שופר בינוני זה כשר, בדיעבד כל השופרות כשרים.

אך יש גם שופר קטן, שופר פסול - וכאן פרץ הרב בבכי - יש שופר של שונאי ישראל התוקעים באוזנינו ומכריחים אותנו לצאת ולהיגאל. שופר של חיות טמאות ודורסות, עמלק, פיטלורה, היטלר וכדומה. מי שלא שמע בקול השופר הראשון, ואף בקול השופר השני, הרגיל, לא רצה לשמוע, כי אזניו נאטמו - הוא ישמע לקול השופר הטמא, הפסול -  בעל כורחו ישמע.

אמנם אף בזה יוצאים ידי חובה, גם לאומיות זו של השוט, של "צרת היהודים", גם בה יש מן הגאולה, אולם על שופר זה אין מברכין: "כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו" (ברכות מ ע"כ). 

ואנו מתפללים שלא יביאנו הקב"ה לידי שמיעת השופר הפסול, ואף לא לשופר הפשוט, החילוני כמעט. אנו תפילה: "תקע בשופר גדול לחירותינו", בשופר הבא מעומק קדושתה של נשמת ישראל.    
 
שבתון שליחי צפון אמריקה במונטריאול 
 

28 שליחים, בחורים ומשפחות, התכנסו במונטריאול בשבת פרשת תולדות לכנס לכל שליחי תורה מציון בצפון אמריקה. את המשרד בירושלים ייצגו זאב שוורץ – מנכ"ל תורה מציון, יואב כהן-חדד – ראש מחלקת שליחות, וחסידה פינצ'וק – רכזת מדרשת ציון. השבתון הוקדש לזכרו של הרב סידני שוהם ז"ל, מהמייסדים של כולל תורה מציון במונטריאול, ורב קהילת בית ציון.

אורח הכבוד בכנס היה הרב יצחק נריה, ראש ישיבת תורה בציון בירושלים, וראש כולל לשעבר במונטריאול (תש"ס - תשס"א). הרב העביר שיעורים לשליחים ולקהילה המקומית ושיבח את תורה מציון על העשייה המשמעותית בקהילות היהודיות ברחבי עולם.

זאב שוורץ, מייסד ומנכ"ל תורה מציון, דיבר על חשיבות המפגש ועל ההשפעה של תומ"צ בקהילות השונות במהלך 20 השנים האחרונות.

במהלך השבתון השליחים שמעו מהרב מארק ושרה פישמן, המכהנים בקהילת בית תקווה, כיצד ניתן להיות שליחים מסורים מבלי לפגוע במשפחה; מהרב אדי שוסטק הם קיבלו טיפים וכלים כדי להיות שליחים משמעותיים; עם חסידה פינצ'וק הם למדו לדבר ולהקשיב באופן אפקטיבי ועמוק, ועוד.

כמו כן הוקדש בשבתון זמן ליחידות גיבוש וכיף, ביציאה משותפת לבאולינג ולהחלקה על הקרח.

השבתון היווה הזדמנות מצוינת עבור השליחים להכיר את הקהילה במונטריאול. הם השתתפו בלימוד הורים וילדים, העבירו טיש קהילתי ועשו פעילות לקראת שבת בגנים.

השבתון הסתיים בדברי סיכום של השליחים, שציינו את הכוח והעוצמות שהם קיבלו במהלך השהות יחד, וכמו כן השייכות למשפחת תורה מציון, שמעצימה אותם לקראת המשך השליחות בקהילותיהם.

תמונות מהשטח
אליעזר נוי נפגש עם סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי במינכן
 תלמידי בית ספר יסודי הכינו כריות לקשישים ב-'יום מצווה' בפרת'
עוד תמונות משבתון השליחים במונטריאול!

תורת מציון גאה להשתתף בפרויקט 
Giving Tuesday. יום אחד שבו אנשים בכל העולם נותנים מזמנם, כספם או נסיונם.
להיות חלק מהתנועה, תרמו לנו כאן
                                                                        ביום שלישי, ה-1 בדצמבר!

Giving Tuesday הוא יום בינלאומי של נתינה ותרומה שמתקיים ביום שלישי שאחרי חג ההודיה, ואחרי ימי המכירות הגדולים Black Friday ו-Cyber Monday. מאז השקתה ב-2012, נרשמה עליה של 470% בתרומות און-ליין ביום שלישי שלאחר חג ההודיה. 

  אריק ספיקר                                                    בשיתוף עם     


רכז פרוייקט "ללמוד" וראש דסק אירופה בתורה מציון

גשר הישנה, הנקראת גם נהריים, נמצאת במקום החיבור בין נחל הירמוך ונהר הירדן. הירמוך מתחיל את מסלולו הארוך במרחק של כ-70 ק"מ בעומק סוריה, עובר לאורך הגבול בין סוריה לירדן ונשפך אל תוך נהר הירדן. הוא מהווה אחד המקורות החשובים של מי הירדן.
כבר בעת העתיקה התייחסו למקום זה כנקודה אסטרטגית המחברת בין מספר דרכים ומקורות מים חשובים. ניתן לראות את שרידיהם של גשרים מן התקופה הרומית ומן התקופה הטורקית, את גשר הרכבת הבריטי שחיבר בין עבר הירדן לטבריה ובית שאן וכן פונדק דרכים ישן.

ב-1919, כאשר פנחס רוטנברג, מהנדס ציוני שהיגר מרוסיה לארץ ישראל, הוא הבין כי העלתם המיוחלת של מיליוני יהודים לכאן תחייב תשתיות חשמל. נוכח הספקות הרבים והמכשולים שהוצבו בפניו על-ידי שלל גורמים, החליט רוטנברג שיש להקים מפעל הידרו-חשמלי במקום שבו מתלכדים נהרות הירדן והירמוך.
רוטנברג נאלץ לשאת ולתת עם הבריטים במשך שש שנים, אך בשנת 1927 השיג לבסוף את הזיכיון והחלה בנייתו של המפעל ההידרו-חשמלי הראשון במזרח התיכון. האתר – שנקרא "נהריים", על שם שני הנהרות – פעל משנת 1932 ועד לשנת 1948. 18 המגה-ואט שלו סיפקו 90 אחוזים מצריכת החשמל בארץ.

בערב מלחמת העצמאות, קיימה גולדה מאיר פגישות סודיות עם האמיר עבדאללה מושל מדינת ירדן באתר נהריים – שאליהן הגיע כשהיא מחופשת לאישה ערביה עוטה רעלה – וזאת במטרה לשכנעו שלא להצטרף ללחימה. רק לאחר התימת הסכם השלום עם ירדן ב-1994 ניתן היה לשקם את האתר ולאפשר גישה אליו.
 
 

 יישר כח 
לאורלי זילברשלג


שענתה את
התשובה הנכונה

                           

היכן התמונה הזו צולמה?

תשובות יש לשלוח למייל:
arik@torahmitzion.org

התשובה הנכונה, מידע מורחב על
 האתר ושם המזהה הראשון
יפורסמו בעלון של שבוע הבא.


 

   

 תורה מציון הינה תנועה תורנית ציונית המקיימת חיבור אנושי בין יהודי העולם המבוסס על מרכזים תורניים ציוניים, ומגוון ערוצי השפעה עדכניים.

  מזה 20 שנים תורה מציון מכשירה ושולחת שליחים - רווקים רווקות ומשפחות, לתפקידים חינוכיים בקהילות ברחבי העולם.
מעל ל- 1200 שליחי תורה מציון בעבר ובהווה מעשירים ומעצימים את אחינו בתפוצות. 

  הם מחזקים זהות היהודית, מהדקים את הקשר                   לישראל ומעודדים עליה.

 

בשיתוף