Copy
View this email in your browser
מצורע |  ח' ניסן תשע"ו  |  16 אפריל 2016  |  עלון מספר 146
ישר כח לבחורי תומ"צ תשע"ז שסיימו השבוע את החלק הראשונה של הכשרתם!

הרב ד"ר אמיר משיח    


אברך בשיקגו (תש"ס-תשס"ב)
כיום משמש כראש חוג מחשבת ישראל במכללת 'אורות' וכרב קהילה בפתח תקווה

צרעת ורגשי נחיתות

 
פרשת מצורע עוסקת בטהרת אדם מצורע. מחלה מסתורית זו באה על אדם, לא בשל חוסר הגיינה או חשיפה לוירוסים, אלא בשל חטאים חמורים שחטא: "על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין" (ערכין ט"ז ע"א). בעיקר ראו חכמים את חטא לשון הרע כסיבה המרכזית לצרעת, עד שדרשו דורשי רשומות: 'מצורע - מוציא שם רע'. חכמים אף טענו כי לשון הרע, או אבק לשון הרע, הוא חטא ממנו לא ניצל אף אחד: "שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע..." וכן: "רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע. בלשון הרע סלקא דעתך? אלא, אבק לשון הרע" (בבא בתרא קס"ד ע"ב–קס"ה ע"א). ב-'אבק לשון הרע' הכוונה למעין סאב-טקסט, ממנו מבינים השומעים דברים שיש בהם לשון הרע.

אך מדוע אנשים מדברים כל כך הרבה לשון הרע? מה גורם לכולם להכניס את האחר אל השיח היום-יומי שלהם, כאשר בדרך כלל, אין מדובר באמירות מחמיאות?

נראה לענ"ד להסביר את העניין בעזרת האסכולה שפיתח הפסיכולוג היהודי אלפרד אדלר, שנקראת 'פסיכולוגיה אינדיבידואלית'. אחת מהנחות התיאוריה של אדלר היא: 'עצמי יצירתי' (creative self). לפי גישה זו, האדם הוא האחראי לאישיות שלו ולאופן התנהגותו, והוא (בניגוד לסביבה או לגנטיקה) בעל השפעה על סגנון חייו. העצמי מחפש התנסויות שיעזרו לו להגשים את סגנון החיים הייחודי שלו.  

אדלר מתייחס למספר כוחות המניעים את האדם, כאשר אחד מהם הוא השאיפה לשלמות: אנשים שואפים להשיג שלמות עקבית ואחידות בחיים. האדם רוצה להתקדם וליצור, כיוון שהוא נהנה מעצם פיתוח יכולותיו, ולא רק בכדי להוכיח שהוא טוב מאחרים.

בנוסף, האדם הוא יצור חברתי, ולא ניתן להבין אותו ואת מניעיו בלי לקחת בחשבון את הפן החברתי שבו, ובלי מימוש של הפן הזה ייקשה עליו להגיע להגשמה עצמית וסיפוק עמוק מחייו. האדם, לשיטתו, הוא ממוקד מטרה. אומנם, מטרותיו משתנות ממצב למצב ומאדם לאדם, אך בכל סיטואציה יש לפעולה כיוון ומטרה. אדלר טוען כי האדם תמיד אחראי למעשיו, הם תמיד תולדה של הבחירה שלו ואמורים לשרת את המטרות שלו.

אחד הדברים המעניינים שטוען אדלר הוא כי האדם נולד עם תחושת נחיתות, ובמשך כל חייו הוא נאבק להשיג עליונות, עצמאות, חופש והגשמה עצמית. האופן שבו אדם מתמודד עם נחיתויותיו קרוי 'סגנון חיים'. האופן שבו האדם מתנהג בחברה, ה-'עניין החברתי' שלו, יכול להעיד האם הוא פועל בכוונה לרמוס את הזולת או לשתף עמו פעולה. עצה שהוא משיא לנו היא, כי ההתמקדות בנחיתות האישית מזיקה, שכן תיקון האדם, יכול לבוא מבחינתו, על ידי הפחתת ערך הזולת. וזה יכול להיות בהחלט על ידי לשון הרע, במקרה שלנו.

לצורך העצמת האני העצמי האדם רוצה לדבר על עצמו, על מנת להראות כמה הוא טוב ומעולה. אולם, נטועה בלב כולנו, מעין הרגשת צניעות מסוימת המונעת מאיתנו להחמיא לעצמנו. ואף אם אין בלבנו הרגשת ענווה כזו, יודעים אנו היטב, כי התפארות בפני הזולת איננה נתפסת באור חיובי. אם אדם יהלל את תכונותיו ומפעליו, עלול הדבר לעורר סלידה בקרב השומעים. אשר על כן, רבים פונים לצד האחר של המטבע. כאומר - אם אינני יכול לפאר את עצמי, אני יכול לשלול את חברי. וזוהי בדיוק לשון הרע.

במקביל, ניתן לומר, כי האדם יוצר את האני העצמי שלו דווקא על הרקע של האחר, שאינו אלא הלוח השחור עליו יצייר את עצמו בגיר לבן. האני מתעצם אם הוא על רקע הנחות ממנו, כמו שהלבן הוא הכי לבן אם הוא על רקע השחור. ומכאן לסוגיית לשון הרע והשיח על האחר, אין זאת אלא ליצור את הקונטרסט שיעצים את האני העצמי. חז"ל שללו בתוקף את יצירת הרקע והעדיפו ברורות את העצמת האני העצמי ללא שלילת האחר. עד כדי כך ש-"כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז ע"א). אך לא נשכח את הצניעות והענווה: "הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני" (מסכת אבות פ"א י"ד).

   



שבוע הכשרה
לבחורי תשע"ז


השבוע קיימנו את סמינר ההכשרה הראשון לשליחי תורה מציון, תשע"ז. ההכשרה התקיימה במרכז שדה ויער של הקק"ל בנס הרים. במהלך השבוע הבחורים שנבחרו לשנה הבאה העמיקו את הבנתם על מהות השליחות של תורה מציון, ולמדו על מגוון היעדים שלנו ברחבי העולם. כחלק מתהליך בניית הצוותים ולקראת השיבוץ לקהילות, הם השתתפו בפעילויות גיבוש, נפגשו עם שליחים בעבר ובהווה וקיבלו כלים מעשיים לקראת השליחות – החל בטיפים להפעלת משחקי הכרות, דרך דרכים להוראת עברית וכלה בכלים טכנולוגיים עדכניים.
 
השליחים המיועדים השתתפו בפאנל בוגרים משנה שעברה, שהשתתפו בו עקיבא דוידסון (מונטריאול), שבי בוזנח (קייפטאון), אורי הכהן (מינכן) , אלון ספיריה (וושינגטון) ומרדכי פרל (מונטווידיאו). 

בוגרים נוספים הגיעו לנס הרים לחלוק מניסיונם ולהכין אותם לבאות – אביעד קלנר (מונטווידיאו, תשע"ד), הרב אבי גולדברג (ממפיס, תשס"ט-תשע"א), עמיחי מזרחי (מונטווידיאו, תשע"ה), הרב יוני רוזנצוויג (מלבורן, תשס"ו-תשס"ט) וארז דואני (מינכן, תשע"ד). כמו כן, ראשי כולל נוכחיים גם תרמו את חלקם והעבירו יחידות תוכן מגוונות – הרב דני מרוויס (מלבורן), הרב אמנון הרמן (מונטריאול) ומנחם פורת (וושינגטון)
 
ביום שני השליחים נסעו לנאות קדומים לסדנת מנהיגות ו-ODT, שכללה רעיית צאן ובניית ארמונות בחול. לקראת סוף ההכשרה הם נהנו במנגל (גשום מעט), שהיווה גם הזדמנות לשיחות אישיות ובלתי פורמאליות עם בוגרים וצוות שבאו להשתתף ולחלוק חוויות ותובנות. ההכשרה הסתיימה במשרדי תורה מציון בירושלים אחרי ניווט רגלי ותחרות חידות בעיר העתיקה בירושלים.
תמונות מהשטח
 "מחנה עברית" בפרת' 
'מסעדת' אולפן עברית בממפיס
לימוד אבות עם בנות עם שיעור של ד"ר מישל קאופמן במלבורן 
מלווה מלכה לכבוד ראש חודש ניסן בתורה מציון מונטריאול

  אריק ספיקר                                                    בשיתוף עם     


רכז פרוייקט "ללמוד" וראש דסק אירופה בתורה מציון

קבר יוסף הצדיק ממוקם במקום קשה מאוד מבחינה בטחונית - צפון מזרחית לעיר שכם ובסמוך למחנה הפליטים בלאטה.

סיפור קבורתו של יוסף כפי המסופר בספרים בראשית, שמות ויהושע הינו ייחודי. כידוע יוסף ביקש שכאשר בני ישראל ייגאלו, שעצמותיו יובאו לקבורה בארץ ישראל. לפי המדרש היה זה משה שנשא את הארון במהלך הנדודים במדבר. יוסף נקבר בשכם היות ואביו, יעקב אבינו, הנחיל לו את שכם כתוספת על הנחלה לבניו, אפרים ומנשה. 

זיהוי המקום המצולם עם קברו של יוסף הוא קדום מאוד. ראשוני הנוסעים בארץ הקודש זיהו את קבר החשוב בקרבת העיר שכם כקברו של יוסף ומסורת זו נמשכת עד ימינו.

בעקבות כך הקבר נתפס כמקום קדוש גם עבור הנוצרים והמוסלמים. לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים השאירה המדינה את הטיפול של המקום בידי משפחה מוסלמית אשר שלטה במקום לפני כן. ב-1982 הוקמה ישיבת עוד יוסף חי במתחם עצמו. כבר בזמן האינתיפאדה הראשונה הותקף המתחם פעמים רבות באלימות יוצאת דופן. בשנת 1996 נרצחו 6 חיילים שניסו להגן על המתחם. פעמים רבות חולל המקום לחלוטין, כולל שריפת, זרקיות אשפה וצביעת הכיפה בירוק.

לפי הסכמי אוסלו המתחם והדרך המובילה אליו נחשבים כמובלעות ישראליות עמוק בתוך שטח בשליטה פלסטינית.

יחד עם מערת המכפלה והר המוריה, חלקה זו הם המקומות היחידים בארץ ישראל עליהם מסופר בתנ"ך שנקנו בכסף מלא.

 

יישר כוח
לג'רולד ליכטיג

 
שענה את
התשובה הנכונה

                        


היכן התמונה הזו צולמה?

תשובות יש לשלוח למייל:
arik@torahmitzion.org

התשובה הנכונה, מידע מורחב על
 האתר ושם המזהה הראשון
יפורסמו בעלון של שבוע הבא.

 

 תורה מציון הינה תנועה תורנית ציונית המקיימת חיבור אנושי בין יהודי העולם המבוסס על מרכזים תורניים ציוניים, ומגוון ערוצי השפעה עדכניים.

  מזה 20 שנים תורה מציון מכשירה ושולחת שליחים - רווקים רווקות ומשפחות, לתפקידים חינוכיים בקהילות ברחבי העולם.

מעל ל- 1200 שליחי תורה מציון בעבר ובהווה מעשירים ומעצימים את אחינו בתפוצות. 
הם מחזקים זהות היהודית, מהדקים את הקשר לישראל ומעודדים עליה.

 
Like https://www.facebook.com/ShlichutTorahMitzion/?fref=ts on Facebook
בשיתוף