Copy
View this email in your browser
וישלח |  ט"ז כסלו תשע"ו  |  28 נובמבר 2015  |  עלון מספר 127
העלון מוקדש לרפואת חנה בת שרה, שותפה לדרך במזרחי של מלבורן 
מזל טוב לליאור קרמר (מלבורן תש"ס) לרגל נישואיו!
מזל טוב לצוריאל דעוס (מינכן תשע"ד) לרגל נישואיו לתרצה, שעלתה לישראל מגרמניה!

הרב אייל גריינר   


ראש הישיבה טפחות

לדעת לחבר

 
בפרשת השבוע יעקב אבינו נפגש עם המלאך, והתורה מתארת את סוף המאבק: "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו". תוצאת הנגיעה שנגע המלאך בכף ירך יעקב היא "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו", ובהקשר לכך אומרת התורה: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה".

וצריך להבין מה משמעותה של אותה נגיעה? מדוע הנגיעה הייתה דווקא בכף הירך? ומדוע דווקא בגיד הנשה שבכף הירך? וכן יש להבין מדוע המאבק של יעקב עם המלאך והתוצאות של המאבק מתרחשים דווקא לפני וכהקדמה לפגישתו של יעקב עם עשו?

ונראה לבאר שבמקום הירך מצוי השריר החזק ביותר והוא שמאפשר ומייצג את עמידתו של האדם על הקרקע ואת יכולתו של האדם לנוע ולהתקדם.

שרו של עשו הנאבק עם יעקב מנסה לגרש את יעקב מהקרקע, שהרי כך הייתה החלוקה בין יעקב לעשו בברכת יצחק אביהם, שיעקב יזכה בעולם הבא ועשו בעולם הזה. והעובדה שיעקב אבינו חוזר עם כל כך הרבה מקנה וממון גורמת לשרו של עשו להיאבק בו ולנסות לגרום לכך שלא תהיה ליעקב אחיזה בקרקע.

ואכן שרו של עשו מצליח בכך באופן חלקי, ומנתק את הכוחות העצומים של שריר הירך מחיבורם לגוף כולו. ואם נדייק יותר נראה ששרו של עשו מצליח לנתק בין השריר לעצם (שכן החיבור בין השריר לעצם נעשה באמצעות הגידים).

ויוותר יעקב לבדו – למה?

שאלה נוספת הקשורה אף היא בעניין זה היא מדוע בניו של יעקב לא הלכו עימו בשעה שהוא חזר אל מעבר לנחל יבוק? מדוע בשעות הרות גורל אלו בניו לא הלכו עמו? ואכן כמה  מגדולי מן הפרשנים הראשונים סבורים שזוהי הסיבה שנאסר על בני ישראל לאכול את גיד הנשה, על מנת שנזכור את האופן הלא מתוקן שנהגו בניו של יעקב עם אביהם. וזו לשון דעת זקנים: "על כן שעשו בני ישראל שלא כהוגן שהניחוהו ללכת יחידי ולא עשו לו לויה, והוזק על ידם בגיד הנשה…"

ויתכן להסביר את התנהגות בניו בידיעה (כפי שמעידים חז"ל בגמרא מסכת חולין בדף צא) שיעקב אבינו הלך לעסוק ב-'פכים קטנים', כלומר יעקב הלך להתעסק בענייני ממון ורכוש, ובניו חשו שההתעסקות בפכים קטנים לא תואמת את מעלתם וגדולתם, שהרי הם צריכים לעסוק בעניינים רוחניים עליונים ולא לפנות לפכים קטנים.

כלומר, אי ההליכה של בני יעקב עם אביהם נעוצה בתפיסת עולם המחנכת לניתוק בין החומר לרוח, בין הקדושה העליונה לאופן הופעתה במציאות. ודבר זה הוביל לכך שהמלאך הצליח לפגוע בחיבור שבין הכוחות החיוניים, הכלכליים, החומריים, שהם הכוחות המעניקים לאדם חיבור ועמידה בארץ, לבין חלקו העליון של הגוף המייצג את הצד הרוחני העליון.

בקרב שבין שרו של עשו ליעקב התברר שאין לעשו שום יכולת לפגוע בחלקים של יעקב המייצגים את האידיאלים העצמיים והבסיסיים, האידיאלים האלוקיים שנושא עם ישראל בתוכו. וכן גילה שאין לו שום יכולת לפגוע בכוחות החיוניים, הכלכליים והביטחוניים של ישראל.

אך מנגד, יש לעשו את היכולת, לפחות באופן זמני, לפגוע בחיבור שבין הכוחות הללו, בגיד, המכונה גיד הנשה - שפירושו הוא גיד השכחה.

לפי דברינו נמצאנו למדים כי האיסור על  אכילת גיד הנשה נועדה להזכיר לנו את חטא הניתוק שבין הרוח לחומר ואת החיוב של החיבור ביניהם. אם נאכל את גיד הנשה אנו עלולים לשכוח את הכוח המחבר והמאחד בין שתי הכוחות שבאומה.

מובן היטב כי גם עשו עצמו מבין שאין בכוחו לפגוע ביעקב ולכן הוא כלל לא מנסה להילחם ביעקב. אדרבה התנהגותו הינה הפוכה והוא אף מרעיף עליו חיבוקים ונשיקות, מציע לו להצטרף עימו להליכה משותפת ואף מציע להחזיר ליעקב את המתנות החומריות שזה שלח לו. עשו מבין שהמקום היחיד שהוא יכול לפגוע ביעקב הינו בהשכחת הקשר שבין הגוף לנשמה, שבין המדינה לקדושה. ולכן יעקב מסרב בתוקף ללכת איתו ולקבל ממון שהיה בידי עשו, כי הוא מבין שאסור להשכיח ולפגוע בקשר שבין הממון לקדושה.

נאחוז כולנו במידתו של יעקב אבינו ונפעל לאחד בחיינו ובתורתנו את מגמת הקישור והחיבור בין שמיים וארץ בין קודש לחול ובין חומר ורוח.

הרב אשר פויכטוונגר   


שליח לשעבר בשיקגו (תשס"ב)
כיום ר"מ בתיכון מדעי-תורני כפר בתיה, מורה ורכז כיתה באולפן גיור הרצליה 

מחלקת השדה לקבר יוסף
 

"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (בראשית לג, יח).

אחת ההתנהגויות המוזרות של יעקב אבינו בפרשת השבוע הוא קניין חלקת השדה בעיר שכם. בספר בראשית מצאנו שאבותינו התיישבו במקומות רבים בארץ ובשום מקום לא נאמר שהם רכשו את המקום מידי המקומיים שחיו בארץ בתקופתם. שני מקרים יוצאים מן הכלל בספר בראשית הם רכישת מערת המכפלה על ידי אברהם וקניית חלקת השדה בעיר שכם על ידי יעקב.

בעוד את מעשהו של אברהם לרכוש את מערת המכפלה ניתן להבין, משום שהמקום שבו רצה לקבור את שרה היה בידיו של אדם אחר, עפרון החיתי, יותר קשר להבין את מעשהו של יעקב לרכוש את חלקת השדה הסמוכה לשכם. ובלשונו של החיד"א: "'ויקן את חלקת השדה' - תימה! והרי לא היה עתיד לעמוד שם אלא לפי שעה, ולמה הוצרך לקנות? וכי בכל מקום שהיה נוטה אהלו היה קונה?".

המדרש (בראשית רבה עט, ז) מלמד אותנו שרכישת אותם המקומות לא נועדו לתקופתם אלא עבור העתיד, עבורנו הבנים: "אמר רבי יודן בר סימון: זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם. ואלו הן: מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה, שכתוב 'וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון', בית המקדש, שכתוב 'ויתן דוד לארנן במקום...', וקבורתו של יוסף 'ויקן את חלקת השדה', יעקב קנה שכם".

דרשה אחרת מייחסת את קניית חלקת השדה לטקס הברכה והקללה שנעשה בהר עיבל ובהר גריזים, ששם בני ישראל קיבלו על עצמם את התורה פעם נוספת: "מצינו שלשה מקומות שהיו מעולים מכל שאר המקומות, אשר באו לידם על ידי קניית כסף, ואלו הן: חברון, והר גריזים והר עיבל, והר המוריה ... הר גריזים והר עיבל, ששם כרתנו ברית וקבלנו עלינו התורה באלה, וכתוב עליו: 'ויקן את חלקת השדה' " (רבנו בחיי).

פרשנות אחרת מאת פרשן פשטן, האבן עזרא: "והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לו לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא".

אך קושייתנו בעינה עומדת, כשאברהם קונה את מערת המכפלה היא משמשת באופן מידי לקבורת שרה, ובוודאי שאברהם דאג לכבודה של אשתו ולא רצה שיפגעו בקברה ולכן קנה את המקום בכסף מלא. דוד המלך הקונה את גורן ארונה מיד בונה באותו מקום מזבח ומתכנן תוכנית להקמת המקדש. אך מה ראה יעקב לרכוש כבר אז חלקת קבר ליוסף או שטח לטקס קבלת התורה? ואם כדברי האבן עזרא, מדוע צריך לקנות את המקום בכסף בזמן שיש קרקעות הפקר רבות כל כך?

עלינו לחפש מה עשה יעקב באותו מקום שקנה מאת שכם. בפסוק הבא נאמר: "ויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל א-להי ישראל" (בראשית לג, יט). כיוון שבאותו מקום יעקב בונה מזבח הוא עומד על כך שהמזבח יהיה בנוי על קרקע הקנויה לו ולא על קרקע שלקחה לו מן ההפקר. החיד"א (פני דוד וישלח א) מסביר זאת כעניין פרקטי, "לפי שבנה שם מזבח ולא היה רוצה שיהרסוהו על כן קנה המקום".

אבל ניתן להסביר זאת כעניין עקרוני כמו שאמר דוד המלך לארונה היבוסי: "ויאמר המלך אל ארונה: לא, כי קנו אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה לה' א-להי עלות חנם; ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים" (שמו"ב כ"ד, כד). יש בקניית המקום למזבח לה' בכסף משמעות כמו שכותב ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק וישלח ט) בפרשתנו: "והיינו שלקבוע מקום קדושה צריך להיות בכסף ובמחיר".

גם כשבני ישראל היו במדבר והקב"ה רצה להשרות שכינתו על עם-ישראל הוא ציווה את משה "ויקחו לי תרומה..." (שמות כ"ה, ב). בניין המשכן מגיע מתרומתם ומנדבת הלב של בני ישראל. לביאור הצורך בכך אצטט מספר החינוך (מצוה צ"ה): "כי בנין בית לשם יתברך, ועשותינו בה תפלות וקרבנות אליו, הכל להכין הלבבות לעבודתו יתעלה, לא מהיותו צריך לשבת בין אנשים ולבוא בצל קורותם, ואם ארזי לבנון יבנוהו או ברותים, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, וברוחו יעמודו, אף כי הבית אשר בנו בני האדם צריך כבודו חלילה, הלא ידועים הדברים וברורים שהכל להכשר גופותינו, כי הגופות יוכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן מחשבות הלב מטהרות מתלבנות מזדקקות".

ניתן להוסיף על כך גם קומה נוספת, האבות לא חיו רק בתודעה של הזמן ההווה שהם חיו בו, אלא גם בתודעת שליחות של מקימי אומה. האבות כולם הרי נתנבאו שהם יקימו אומה שכל העולם יתברך ממנה (לדוג' בראשית י"ב, ב; כ"ו, ג-ד; כ"ח, יג-טו), ולכן מעשיהם אינם רק התמודדות עם ההווה של תקופתם אלא גם הכנה לדורות הבאים, "מעשה אבות סימן לבנים", והם פועלים מתוך מודעות לכך שלמעשיהם יש משמעות לדורות שיבואו אחריהם. יוצא מכך, שכשיעקב קונה מקום בארץ ישראל לבנות מזבח הוא מודע לכך שהמקום הזה מתקדש בקדושה עולמית לדורות הבאים. ולכן, כיוון שאותו מקום נרכש על ידי המאמץ של יעקב בכסף רב והפך להיות מזבח ומקום להשראת שכינה על יעקב ובניו, נתקדש המקום ונבחר על ידי ה' למקום קבלת התורה שבארץ ישראל וטקס הברכה והקללה ולמקום קבורתו של יוסף.

כאז גם היום, עלינו להשקיע מאמץ וכסף כדי להשרות קדושה בעם ישראל, לעשות זאת מתוך תודעת שליחות לדורות הבאים, וגם אם לא נוכל להבחין בתוצאות, בטוחים אנו שהקדושה שהבאנו בעם ישראל תופיע.

תמונות מהשטח
פעילות חנוכה לתלמידי בית ספר יסודי MJBHA בוושינגטון
הדינר השנתי של בית מדרש המזרחי במלבורן, שכולל תורה מציון השותף המרכזי בו 
פעילות לנשים במינכן על האורות של כסלו ונר ההבדלה עם רותם נוי
מלווה מלכה ולימוד מיוחד עם
מרים והרב ידידיה שיפרוביץ', 
שליחנו בממפיס

תורת מציון גאה להשתתף בפרויקט 
Giving Tuesday. יום אחד שבו אנשים בכל העולם נותנים מזמנם, כספם או נסיונם.
להיות חלק מהתנועה, תרמו לנו כאן
                                                                        ביום שלישי, ה-1 בדצמבר!

Giving Tuesday הוא יום בינלאומי של נתינה ותרומה שמתקיים ביום שלישי שאחרי חג ההודיה, ואחרי ימי המכירות הגדולים Black Friday ו-Cyber Monday. מאז השקתה ב-2012, נרשמה עליה של 470% בתרומות און-ליין ביום שלישי שלאחר חג ההודיה. 

  אריק ספיקר                                                    בשיתוף עם     


רכז פרוייקט "ללמוד" וראש דסק אירופה בתורה מציון

אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. מקור שמה של אשקלון הוא שקל, שפעם היה שמה של העיר. לעיר היסטוריה ארוכה של אלפי שנים, בהן התקיימו בה יישובים שונים. אשקלון נזכרת לראשונה בספר יהושע: "חמשת סרני פלשתים, העזתי, האשדודי האשקלוני".

אשקלון היא העיר המערבית ביותר במדינת ישראל וה-12 בגודל אוכלוסייתה.

אקלימה של אשקלון נוח. היא נהנית ממשבי רוח העולים מן הנגב וממדבר יהודה ומאזנים את לחות חוף הים. כך, בניגוד לערי החוף הצפוניות ממנה, מצטיינת אשקלון באקלים יבש גם בלילות הקיץ. בעת העתיקה  שלטו על העיר בזה אחר זה שמונה עמים: כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות,רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. במהלך מלחמת העצמאות נכבשה  העיר ב-4 בנובמבר 1948, יחד עם אשדוד ויבנה, על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע יואב.

כיום מתגוררים בעיר מעל 120,000 תושבים. לעיר גם יש את הכבוד להיות עיר קולטת עליה. בשנות ה-90 נקלטו בעיר מעל 50,000 עולים חדשים, בעיקר מברית המועצות ומאתיופיה.
 
 

 יישר כח 
להדס איתם


שענתה את
התשובה הנכונה

                           


היכן התמונה הזו צולמה?

תשובות יש לשלוח למייל:
arik@torahmitzion.org

התשובה הנכונה, מידע מורחב על
 האתר ושם המזהה הראשון
יפורסמו בעלון של שבוע הבא.


 

   

 תורה מציון הינה תנועה תורנית ציונית המקיימת חיבור אנושי בין יהודי העולם המבוסס על מרכזים תורניים ציוניים, ומגוון ערוצי השפעה עדכניים.

  מזה 20 שנים תורה מציון מכשירה ושולחת שליחים - רווקים רווקות ומשפחות, לתפקידים חינוכיים בקהילות ברחבי העולם.
מעל ל- 1200 שליחי תורה מציון בעבר ובהווה מעשירים ומעצימים את אחינו בתפוצות. 

  הם מחזקים זהות היהודית, מהדקים את הקשר                   לישראל ומעודדים עליה.

 

בשיתוף